לסימון הגיאומטריה של קיר מתחת לקו שיפוע ישר. שני המצבים מתארים את אותו קיר לפי סוג המדידה הזמין בשטח.
- אורך אופקי וגבהי הקצוות
- אורך אופקי של קורת הבסיס, גובה התחלתי, וגובה בקצה השני או זווית השיפוע.
- קורות ומרווח בין ניצבים
- עובי קורת הבסיס וקורת הראש, והמרווח בין הניצבים הנמדד לאורך קורת הבסיס.
מצב שני גבהים מחשב את הזווית מהפרש הגבהים חלקי האורך האופקי. מצב שיפוע מחשב את הגובה בקצה המרוחק לפי האורך האופקי × tan(זווית).
- זווית השיפוע או הגובה בקצה המרוחק, אורך קורת הראש המשופעת וטבלת סימון ממוספרת.
- מיקומים על קורת הבסיס ועל קורת הראש לצד עמודת אורכי הניצבים של האפליקציה; בדקו את גיאומטריית החיבורים בפועל לפני הכנת רשימת חיתוך.
גיאומטריית קו הראש של קיר העולה ב־1 m לאורך 4 m אופקיים. הדוגמה אינה מגדירה חיתוך ניצבים.
| גודל מחושב | ערך |
|---|---|
| גובה התחלתי; גובה בקצה המרוחק | 2.4 m; 3.4 m |
| אורך אופקי; מרווח ניצבים | 4 m; 0.6 m |
| זווית; אורך קורת הראש | 14.036°; 4.123 m |
| מיקומים על קורת הבסיס, כולל הקצה | 0; 0.6; 1.2; 1.8; 2.4; 3.0; 3.6; 4.0 m |
זווית = atan((גובה בקצה המרוחק − גובה התחלתי)/אורך אופקי). אורך קורת הראש = √(אורך אופקי² + הפרש גבהים²). מצב שיפוע, בשימוש בזווית שאינה מעוגלת, מחזיר את אותו גובה בקצה המרוחק. המרווח האחרון קצר יותר כאשר המרווח הנבחר אינו מחלק את האורך האופקי בדיוק.
אפשר להשתמש באורכים מטריים או אימפריאליים; את השיפוע מזינים במעלות. המיקומים על קורת הראש הם מרחקים לאורך השיפוע, ואילו המיקומים על קורת הבסיס הם אופקיים. אין להחליף בין שתי העמודות.
התרשים הוא ייחוס גיאומטרי. יש להגדיר בתוכנית העבודה את עובי הקורות, פרטי ההישענות, זוויות החיתוך ואופן החיבור של כל ניצב לקורת הראש. הדוגמה שלעיל מאמתת רק את גבולות הקיר.
באיזה מצב כדאי להתחיל?
בחרו בשני גבהים כאשר מדדתם את שני קצות הקיר. בחרו בשיפוע כאשר הזווית נתונה והגובה ההתחלתי ידוע.
למה הסימון על קורת הראש נמצא במרחק גדול יותר?
כי הוא נמדד לאורך קו משופע וארוך יותר, ולא כהיטל אופקי.
- באיזה מצב כדאי להתחיל?
- בחרו בשני גבהים כאשר מדדתם את שני קצות הקיר. בחרו בשיפוע כאשר הזווית נתונה והגובה ההתחלתי ידוע.
- למה הסימון על קורת הראש נמצא במרחק גדול יותר?
- כי הוא נמדד לאורך קו משופע וארוך יותר, ולא כהיטל אופקי.