לסימון זווית ישרה, לחישוב תמיכה אלכסונית או שיפוע כאשר היחס האופקי והאנכי ידוע. הפינה של 90° היא הנחת יסוד של הכלי.
- שני נתונים ידועים
- בחרו שני ערכים שונים: בסיס, גובה, יתר, זווית B או זווית C. לפחות אחד מהם חייב להיות אורך צלע.
- ייחוס הזוויות
- B היא הזווית בין הבסיס ליתר; C היא הזווית החדה השנייה.
אפשר לבחור שתי צלעות, או צלע אחת וזווית חדה. שתי זוויות בלבד אינן קובעות את גודל המשולש. היתר חייב להיות ארוך מכל אחד מהניצבים.
- בסיס, גובה, יתר, שתי הזוויות החדות ושיפוע באחוזים לפי גובה/מרחק אופקי.
בדוגמה נבחרו הבסיס והגובה כקלטים.
| גודל מחושב | ערך |
|---|---|
| בסיס; גובה | 4 m; 3 m |
| יתר | 5 m |
| זווית B; זווית C | 36.870°; 53.130° |
| שיפוע | 75 % |
יתר = √(בסיס² + גובה²). B = atan(גובה/בסיס); C = 90° − B. שיפוע = 100 × גובה/בסיס. שלוש הצלעות מקיימות את היחס המוכר 3–4–5.
השתמשו בעקביות ביחידות מטריות או אימפריאליות ושמרו על דיוק נוסף עד להצגת התוצאה. עיגול הכיתוב בתרשים אינו סבולת מדידה.
הכלי אינו פותר משולש כללי. משולשים שאינם ישרי־זווית, תוספות לחיתוך בזווית, פרטי חיבור ועובי החומר אינם נכללים בחישוב.
למה שתי זוויות אינן מספיקות לחישוב אורך?
הן קובעות את צורת המשולש אך לא את קנה המידה שלו. משולשים בגדלים שונים יכולים להיות בעלי אותן זוויות.
האם אחוזים ומעלות הם אותו דבר?
לא. אחוז השיפוע הוא 100 כפול הגובה חלקי המרחק האופקי; הזווית במעלות מתקבלת מארקטנגנס של היחס.
- למה שתי זוויות אינן מספיקות לחישוב אורך?
- הן קובעות את צורת המשולש אך לא את קנה המידה שלו. משולשים בגדלים שונים יכולים להיות בעלי אותן זוויות.
- האם אחוזים ומעלות הם אותו דבר?
- לא. אחוז השיפוע הוא 100 כפול הגובה חלקי המרחק האופקי; הזווית במעלות מתקבלת מארקטנגנס של היחס.